פסק-דין בתיק ת"א 12736-06-09

מדובר בשתי תביעות כספיות הדדיות שהדיון בהן אוחד בהסכמת הצדדים.

מהות התביעות:

התובע בתיק 12736-06-09, מר מילאד סעדה (להלן - "מר סעדה") הגיש תביעה לתשלום פיצויים בגין הנזקים אשר נגרמו לו עקב הפסדי הכנסה והפסדי רווח, וכן בגין עוגמת נפש, כתוצאה מהתנהלות שלא כדין והתעמרות לא מוצדקת בו מצדם של חברת המוניות כפר יאסיף אבו סנאן בע"מ (להלן - "חברת המוניות") שבשירותה עבד כנהג בקו שירות, ושל המנהל העיקרי בה, מר סאמי סעיד (להלן - "מר סעיד").

בכתב התביעה הנ"ל מגולל מר סעדה את טענותיו נגד חברת המוניות ומר סעיד על רקע מעשיהם להביא להפסקת עבודתו כנהג בתחנה השייכת לחברת המוניות, וזאת חרף היותו בעל מניות בה וחרף תשלום כל האגרות ומיסי התחנה הנדרשים ממנו מעת לעת.

לטענת מר סעדה, חברת המוניות ומר סעיד - שהינו הרוח החיה בחברה והמנהל העיקרי בה - מנעו בעדו שלא כדין לעבוד בתחנה וסגרו לו את מכשיר הקשר, ובאופן זה פגעו בפרנסתו. לפיכך עותר מר סעדה לחייבם בתשלום הסכומים הבאים: סך של 76,800 ש"ח בגין הפסדי הכנסה שנגרמו לו בין החודשים ינואר - יוני 2009; סך של 50,000 ש"ח בגין נזק צפוי עד להחזרתו לעבודה באותו קו שירות; וכן סך של 35,000 ש"ח בגין עוגמת נפש.

התביעה האחרת היא התביעה אשר הוגשה בתיק 7612-07-09 ע"י חברת המוניות נגד מר סעדה לתשלום סך של 35,590 ש"ח בגין מס תחנה לתקופות שונות בין השנים 2008-2009, בגין חוב אגרות רישוי, וכן בגין עלות מכשיר קשר אשר סופק לו אך לא הושב על ידו.

הצדדים הודיעו על הסכמה לפיה יינתן פסק דין על סמך סיכומים בכתב - וסיכומים מפורטים אכן הוגשו לתיק.

דיון והכרעה :

כל צד העלה נגד רעהו טענות שונות, הן בתחום המשפטי והן בתחום העובדתי, הכל כמפורט בסיכומי הטענות.

בטרם אגש למלאכת ההכרעה אקדים לומר, כי לא מצאתי צורך לדון בכל הטענות שהועלו על ידי הצדדים, ודי בנימוקים אשר יפורטו בהמשך כדי להוביל למסקנות המתבקשות בענייננו ולייתר את הדיון ביתר הטענות, שמרביתן הן טענות מקדמיות.

תיק 12736-06-09 :

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להדחות.

ראשית כל אבקש לציין, כי יש ממש בטענותיהם של חברת המוניות ומר סעיד, כי מר סעדה מנוע ומושתק מהעלאת טענות לגבי נזק אשר נגרם לו בשנת 2008. מסקנה זו נסמכת על העובדה, כי מר סעדה הגיש בעבר תביעה כנגד חברת המוניות ומר סעיד בתיק אחר, ת.א. 1789/08 בבית משפט השלום בעכו, בגין אותם מעשים ממש המיוחסים לשניים בכתב התביעה בהליך דנן, אלא שאז תבע מר סעדה  החזר סך של 2,040 ש"ח אשר שולם על ידו במזומן בעד האגרה, וכן השבת שיקים אשר שולמו להם בגין מס תחנה לשנת 2008 בסכום כולל של 18,000 ש"ח, ולחילופין לחייב את השניים לשלם לו סך של 25,000 ש"ח, כל זאת על רקע הפסקת עבודתו בתחנה כאמור לעיל.

הנה כי כן, מקובלת עלי עמדתם של חברת המוניות ומר סעיד, כי בידי מר סעדה היה לתבוע את מלוא הנזק אשר נגרם לו כבר אז, לרבות נזק צפוי, ומשניתן פסק דין בתביעה מבלי לבקש היתר לפיצול סעדים, הרי שאין הוא רשאי לתבוע נזקים שיכול היה לתבוע בזמנו.

אגב כך אציין, במענה לטענה הנ"ל טוען מר סעדה, כי בהליך הקודם הוא תבע סעד הצהרתי בלבד, להצהיר שאין לפרוע את השיקים אשר שולמו על ידו לחברת המוניות, ובמצב דברים זה ולאור ההלכה לפיה תובענה למתן סעד הצהרתי איננה חוסמת את הדרך מפני הגשת תביעה בגין סעדים נוספים, הרי שאין הוא מושתק מהגשת תביעה זו.

אין בידי לקבל את עמדתו של מר סעדה, ולו מן הטעם הפשוט, כי תביעתו בהליך הקודם כללה בנוסף לסעד ההצהרתי, סעדים נוספים של צו עשה וסעד כספי, ובהתאם לכך ההליך הקודם נפתח כתביעה כספית בסדר דין רגיל, ללמדנו כי לא מדובר היה בתובענה למתן סעד הצהרתי גרידא.

די באמור כדי לדחות את טענות מר סעדה לגבי נזקים אשר נגרמו לו כביכול עקב הפסד הכנסה לשנת 2008 ועקב עוגמת נפש.

גם אם אצא מנקודת הנחה, כי מר סעדה אינו מושתק מהגשת תביעה בגין נזקים אשר נגרמו לו לטענתו, הרי שבכל מקרה דין התביעה להדחות לגופו של עניין, זאת משום שלא מצאתי בסיס ראייתי המצדיק פסיקת פיצויים בגין הפסד הכנסה לשנים 2008-2009. מר סעדה לא צרף לתביעתו אסמכתא כלשהי אשר יש בה כדי להוכיח את היקף נזקיו כתוצאה מהפעולות המיוחסות לחברת המוניות ולמר סעיד.

מר סעדה הסתמך בטיעוניו להוכחת הנזק על מכתב אשר הוצא בעבר ע"י ב"כ חברת המוניות למשרד התחבורה לגבי הפסד יומי של התחנה המוערך בסך של 600 ש"ח, כבסיס לחישוב ההפסד היומי שלו. דרך זו אינה מקובלת עליי ואינה מהווה תחליף להוכחת הנזק האישי אשר נגרם לו.